יש אנשים שלא הגיוני שהם יחלו בסרטן. נגיד אני. או את, או אתה. ובכל זאת זה קורה.
ולרוב השאלה הראשונה שנשאלת היא: "למה?".
יצא לי לשמוע את השאלה הזו מכמה חברים שלא הבינו איך זה יכול להיות שדווקא אני.
אצלי אין גנטיקה. אין סיפורים במשפחה. אני יוגיסטית. מודעת. צמחונית 25 שנה. אוכלת בריא ואורגני. מנסה לווסת מתחים – עד כמה שניתן. אבל גם אם הקרקע היא שונה – כמעט אף אחד לא חושב שהוא, דווקא הוא, יחלה בסרטן.
אז "למה?" שאלה מנקרת, שהרבה פעמים מלווה את הגילוי. על השאלה הזו אני רוצה לדבר...
אין סיבה אחת. אבל יש סיבה שלא ניתן להתחמק ממנה - אנחנו בני אדם; ובני אדם הם בית גידול די מוצלח לסרטן. הסטטיסטיקות מדברות על כך שאחד משלושה אנשים יפגוש סרטן בחייו. ולכן - יש להודות בענווה – אנחנו רק בני אדם ואנחנו יכולים להיות חלק מהסטטיסטיקה, במוקדם או במאוחר.
יש הרבה גורמים לסרטן – חלקם קשורים בסביבה החיצונית שלנו, חלקם קשורים בסביבה הפנימית (הפיסית והנפשית). תמיד אפשר למצוא סיבות. החיים שלנו הם לא מושלמים, כך שסיבות יש בשפע, ולרוב הן לא מספקות נחמה.
הקושי העיקרי שלי עם ה"למה?" הוא שכמעט תמיד המצוד הזה כרוך בהתמקדות בעבר ובהאשמה: של האחר, של עצמי (או של שנינו) או של הנסיבות. כך שהתשובה לשאלת ה"למה" הופכת למטען נפיץ של מחשבות שליליות. נניח שאני תולה את האשמה בסגנון החיים שלי – מיד אני, או הורי שהביאוני עד הלום, או בן זוגי, או כל מי שסגנון חיי כרוך בסגננו, מצטרפים לגרדום. ואני לא חושבת שזה מוסיף בריאות לאף אחד.
אז מה כן? במקום לשאול "למה?" ולהתעסק בעבר, לשאול "מה עכשיו?" "מה בחיי יכול להפוך לבריא יותר?" לקחת את האנרגיות האלו לעשייה מדויקת יותר בהווה: בדרך החיים, בדפוסי החשיבה, במערכות היחסים, בעשייה.
נסו להרגיש איך הגוף שלכם מגיב לשאלה "למה?" אצלי נוצר כיווץ בבטן, מלווה בתחושת אשמה. אך כשאני שואלת את עצמי "מה עכשיו?" הגוף שלי נפתח, מתמלא בתקווה.
משיחות עם פגשי סרטן נשמע שלעתים ישנו אירוע כואב שתרם להתפתחות המחלה, במקום לתלות באירוע את האשם נבחן את דפוס התגובה שלנו אליו; ננסה למצוא דפוסי תגובה אפשריים אחרים, בריאים יותר. באירועים החיצוניים אין לנו יכולת לשלוט, אך באופן בו אנו מגיבים אליהם כן. אולי לא פשוט לשנות דפוסי תגובה, אך בהחלט אפשרי: זה דורש תשומת לב ואימון. לחלופין, נניח שזיהיתי שאחד המקומות הפחות בריאים בחיי הוא מחסור בהקשבה לצרכים הפנימיים שלי. ברגע שהאנרגיות מופנות מהאשמה אל הבראה, מהתעסקות בעבר אל יצירת העתיד, נוצר חופש – חופש לבחור אחרת. חופש לשנות את הסיפור. חופש להבריא את ההיבט הזה. וכך באופן בלתי תלוי במחלה - ניתן להביא בריאות לחיינו.
העולם הוא מורכב, לא ניתן לשלוט בכל הפרמטרים הקשורים בבריאות שלנו, אך כאשר אנו בוראים בריאות במקומות שזקוקים לכך, אנו הופכים לבריאים יותר, בין אם זה משתקף במהלך המחלה ובין אם לאו.
אז אם במקרה ה"למה?" מתגלגלת לפתח ביתכם – התמירו אותה – התבוננו לה בעיניים והפכו אותה לדשן (ואתם יודעים ממה דשן עשוי...) שמזין אתכם ומאפשר לכם לצמוח.
בואו ננסה. אז "מה עכשיו?" עבורך? מוזמנים לכתוב בתגובות...