אחת החוויות הכי דומיננטיות עבורי במהלך הטיפול הייתה העדר דרך ברורה בה עלי לצעוד .
אנשים המאובחנים כחולים בסרטן נוטים לפעול מתוך אחת משתי עמדות: קבלת אחריות ומעורבות בתהליך הטיפולי או התמסרות לטיפול המוצע על ידי הצוות הרפואי כפי שהוא. ישנם לא מעט מחקרים שמראים כי חולים מעורבים נוטים לקבל מהצוות הרפואי טיפול רפואי טוב יותר, אבל גם בלי קשר לסטטיסטיקות האלה, לי אישית היה ברור שבכל צומת בדרך אני זו שמחליטה בסופו של דבר לאן ואיך אני הולכת, פשוט כי כזו אני.
העניין הוא שלא תמיד כשמגיעים לצומת הדרך ברורה – לעיתים אפילו לא לרופאים.
לדוגמה, במקרה שלי עלתה השאלה: "האם כימותרפיה תהיה יעילה?" המידע המחקרי הסטטיסטי עבור הנתונים שנמדדו במקרה שלי לא הצביע על תשובה חד משמעית לשאלה. מאחר שטיפול כימותרפי יכול לגרום לתופעות לוואי ממושכות תמיד יש לשקול את היעילות החזויה כנגד הנזק האפשרי.
מה עשיתי?
למדתי את הנושא. קראתי ספרות מדעית: מבלבל.
התייעצתי עם טובי הרופאים. אך כל אחד חשב אחרת, וסיכום הדעות לגבי מתן טיפול כימותרפי היה 50% בעד 50% נגד.
שוחחתי עם אנשים שעברו את הדרך עם ובלי כימו.
הקשבתי להרצאות של מומחים בריפוי טבעי, ולהרצאות של מומחים ברפואה קונבנציונלית.
למען האמת, מגוון הדעות רק הגביר את חוסר הודאות והבלבול.
ואז -
עצרתי.
ישבתי.
נשמתי.
התבוננתי פנימה.
הקשבתי לגוף – לתחושה שעולה בי כאשר אני חושבת על כימותרפיה. לתחושה שעולה בי כאשר אני חושבת לוותר על כימותרפיה. נעזרתי בדמיון מודרך מונחה כדי לבחון את התשובה לשאלה.
גיליתי שהגוף-נפש שלי מעדיף לעבור את התהליך של טיפול כימותרפי; שאני מאמינה גם בתהליך וגם בכוחות הגוף שלי לעבור אותו בשלום (ואכן כך היה).
בהרבה צמתים בטיפול עולות שאלות מהותיות בנוגע לדרך. כדאי לזכור שלרוב אין דרך נכונה יחידה. מה שטוב למקרה אחד לא בהכרח יועיל לאחר. אפילו כאשר הסטטיסטיקה ברורה – זוהי רק תשובה הנכונה במרבית המקרים – ולאו דווקא עבור המקרה היחיד שלנו. לרוב אפילו בדיעבד לא ניתן לדעת האם בחרנו נכון. בתוך השדה הזה של אי הידיעה צריך למצוא את הדרך האישית שלנו. לכן דווקא בתוך הבלבול, חשוב ליצור מרחב של הקשבה פנימה, ולטפח אותו. לפעמים יצוצו תשובות. לפעמים עדיין לא נהיה בטוחים, אבל נדע שכפי שחקרנו באופן רציונלי את היתרונות והחסרונות, חקרנו גם באופן אינטואיטיבי את העמדות הפנימיות שלנו. אגב, מחקרים[1] מראים שקבלת החלטות בנושאים מורכבים היא משופרת כאשר אנו מחליטים "מהבטן" (אבל - לאחר שנחשפנו לכל המידע הרלוונטי). לכן חשוב לתת משקל וכבוד לכל ההיבטים הקשורים לתהליך ההחלטה – גם לחלקים הדיפוזיים יותר כמו תחושת בטן.
אז כשהבלבול מציף. נשמו עמוק. עצרו והתבוננו פנימה.
אשמח לשמוע איך התמודדתם עם צמתים במהלך הטיפולי שלכם. אלו כלים היו אפקטיביים עבורכם?
[1] On Making the Right Choice: The Deliberation-Without-Attention Effect, Science 311, 1005 (2006); Ap Dijksterhuis, et al.